גזר דין בתיק ע"מ 5121/09

הנאשם, יליד 1994, הורשע על פי הודאתו בעבירות הבאות:

עבירה של סחר באמל"ח, בכך שבחודש ספטמבר 2009, מצא הנאשם שתי מחסניות רובה ריקות בחזית ביתו והעבירן לידי דודיו.

עבירה של החזקת אמל"ח, בכך שהחל משנת 2007, החזיק ביחד עם אחיו רימון יד אותו הטמינו במחסן הסמוך לביתם.

עבירה של אימונים צבאיים, בכך שבשנת 2008, למד מאביו הרכבה ופירוק של רובה מסוג קלאצ'ניקוב.

עבירה של ידויי אבנים, בכך שבמהלך שנת 2009, במספר הזדמנויות, יידה אבנים לעבר כוחות צה"ל.

תסקיר קמ"ט רווחה

מתסקיר קמ"ט רווחה עולה, כי הנאשם בן למשפחה מרובת ילדים הסובלת ממצוקה כלכלית קשה. הנאשם מסר לקמ"ט רווחה כי חונך לאור האידיאולוגיה של ארגון החמא"ס ולכן אינו מוכן לפתרון שיקומי כדוגמת מוסד של הרשות הפלסטינית. לאור זאת מסרה קמ"ט רווחה כי אין באפשרותה להמליץ על דרכי טיפול בנער.

הטיעונים לעונש

התביעה טענה, כי חרף גילו הצעיר של הנאשם, לא ניתן להתעלם מהעובדה כי הנאשם הורשע בסדרת עבירות אותן עבר לאורך תקופה ארוכה. לדידה, העובדה שהנאשם חזר לסורו פעם אחר פעם מצביעה על כך שרק ענישה מחמירה תלמדהו לא לשוב על מעשיו. כן טענה, כי העובדה שהנאשם לא שיתף פעולה עם רשויות הרווחה במציאת פתרון שיקומי, כמו גם העובדה כי משפחתו הקרובה מעורבת עמו בביצוע העבירות, מצביעות על כך שלא ניתן עוד לדבר בעניינו על פתרון שיקומי ויש ליתן את מלוא המשקל לאינטרס הציבורי. לעניין זה הפנתה לע/איו"ש 3985/08 ו- ע/איו"ש 1515/08, שם נקבע כי בעבירות של ידויי אבנים גילם של העבריינים לא יכול לשמש מחסום מפני הטלת עונשים מרתיעים וחמורים.

התובעת הפנתה לע/איו"ש 1798/08 שם נגזרו 8 חודשי מאסר על מי שיידה אבנים  בהיותו כבן 17 שנים.  כן הפנתה לת"פ 3039/02 (מחוזי ירושלים), שם נגזרו 15 חודשי מאסר על מי שהחביא לבקשת אחיו שני מטעני צינור וכדורים לנשק.

הסנגור הדגיש כי מדובר בקטין, אשר ביצע את עבירת החזקת האמל"ח בהיותו בן 13 בצוותא עם אחיו המבוגר ממנו בשנים רבות. לטעמו של הסנגור, מובן כי לנאשם לא הייתה אופציה ממשית להימנע מביצוע העבירה בנסיבות אלו. עוד טען, כי העובדה שמשפחת הנאשם מחזיקה באידיאולוגיה מסויימת, לא יכולה לעמוד לרועץ לנאשם ולהשפיע על גזירת עונשו, על עוד לא פעל פעילות עצמאית ממשית. בנוסף, טען כי המצב היום ברשות הפלסטינית לא מאפשר לאנשי חמא"ס לפעול ולכן החשש שמשפחתו של הנאשם תוסיף לדרדרו לביצוע עבירות קטן בהרבה. לעניין התסקיר, טען הסנגור כי לא ניתן לזקוף לחובתו של הנאשם את תמימותו וכנותו כשדיבר בגילוי לב עם קמ"ט רווחה וסיפר לה אודות האידיאולוגיה של משפחתו. לעניין הפסיקה שהגישה התביעה טען הסנגור כי אינה רלוונטית לנסיבות ענייננו, שכן להבדיל מהמתואר בפסיקה הנ"ל, הנאשם לא פעל מיוזמתו אלא מילא תפקיד פאסיבי בעבירות שבוצעו למעשה על ידי בני משפחתו.

לבסוף טען הסנגור, כי הנאשם נתון במעצר יותר מ-7 חודשים במהלכם הפסיד שנת לימודים שלמה וניתן להסתפק בכך כעונש חמור ומרתיע דיו.

הנאשם בדברו האחרון ציין כי הוא מבקש לחזור ללימודיו.

דיון והכרעה

השיקולים בענישת קטינים שונים מאלו המנחים אותנו בענישת בגירים. עמדה על כך כב' השופטת ארבל בע"פ 1463/09:

  "הנחת המוצא לענישתם של קטינים היא כי אישיותם ותפיסותיהם המוסריות טרם הבשילו. הנחה זו מובילה למסקנה כי יש ליתן משקל יתר לפן השיקומי בעת גזירת עונשם וזאת הן מטעמי הגינות וצדק כלפי הקטין והן בשל הסיכוי הרב יותר לשיקום, דבר אשר מתיישב עם האינטרס הציבורי".

לאחרונה ניתח כבוד השופט הנדל בע"פ 5048/09 את הנימוקים העיקריים המחייבים התחשבות בקטינות הנאשם:

"סבורני כי קיימים שלושה נימוקים עיקריים לגישה העונשית המבחינה בין

נאשם קטין לבין נאשם בגיר:   הנימוק הראשון הוא סוג של אחריות מופחתת. לאמור ,